חכם אחד אמר לי משפט חשוב שנצור בליבי: "אנשים גדולים נמדדים במעשים הקטנים".
דמויות המופת של עמינו היו גדולות משום שהם עסקו בגדלות גם בקטנות. הרמ"א ערך חופה בקרקוב בליל שבת כדי לא לבייש כלה יתומה וספג ביקורות רבות. הרב חיים מבריסק עזב את תלמודו ויצא אחרי המיטה לבית העלמין כדי להשתתף בהלווית עני וגלמוד שחברה קדישא רצתה לדחות את הלוויתו מפני הגביר של העיר שנפטר אחריו.
התורה מלמדת אותנו בו' החיבור של "ואלה המשפטים...." שכשם שהחוויה של עשרת הדברות הייתה בסיני כך גם פרטי המצוות וההלכות הקטנות גם הם מקורם מסיני. הגדלות של התורה שלנו שלצד הרעיונות הנשגבים עקר העיסוק הוא דווקא בקטנות. בבן אדם לחברו ובבן אדם למקום בפרטי ההלכות השונות.
זו הסיבה שמיד אחרי המעמד הנשגב של הר סיני באה לנו פרשה עמוסה בפרטי המצוות העוסקות בכל תחומי החיים.
בישיבה אנו מנסים להדגיש בפני התלמידים כי החוויה הגדולה יכולה להיות המבער המדליק את הנשמה. אולם, המבחן האמיתי הוא בקטנות בשגרות היום יומיות של בן אדם למקום ובין אדם לחברו. בשגרות של התפילה והלימוד ובשגרות של אכפתיות והתחשבות.
ברוך ה' זכינו לקבל בסיני "תורת חיים"- שמלאה ברעיונות נשגבים היורדת עמוק לחיי המעשה.