פרשת השבוע חושפת את הקושי האנושי להשתנות . מבור תחתיות, משפל המדרגה של העבדות המצרית יוצאים בני ישראל לחרות. תוך 50 יום הם נעמדים בתחתית ההר וזוכים כציבור לשמוע קול אלקים חיים. אירוע כזה לא היה לפניכן וגם לא חזר אח"כ בהיסטוריה האונשית. ממט' שערי טומאה מטפסים בני ישראל למט' שערי קדושה. בדרך, הם זוכים לראות את קריעת ים סוף, את הלחם האלוקי - המן ולעבור את חוויית מעמד הר סיני המפחידה והמרוממת. למרות זאת , כעבור ארבעים יום בני ישראל רוקדים לעגל ואומרים עליו: "אלה אלוקיך ישראל". לפי רש"י משה אמר לבני ישראל שהוא יהיה בהר 40 יום וישוב. משה קצב זמן והם חיכו לו בדיוק עד השעה שלפי הבנתם משה היה צריך להגיע. כאשר לדעתם איחר משה הם מיד חיפשו לחזור אל ההרגל אל העבודה זרה. תוך זמן קצר, בני ישראל  רוקדים לעגל. בסופו של יום מתברר כי חינוך מהיר לא תמיד מצליח. אפילו אם האדם מתרומם לחווית מעמד הר סיני, כאשר אין עומק הוא יכול מיד אח"כ ליפול לאתו בור ממנו הוא יצא. תורה, מוסר ודרך חיים צריך להפנים. בשביל להפנים צריך זמן וקניית הרגלים חדשים. לצד העולם החוויתי חייבים להיות "תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם". השילוב של החוויה והתמודדות עם השגרה זו הדרך לבנות, לשנות וליצור עולם רוחני ומוסרי גבו וזו גם דרכינו בישיבה.