על חוויה וסדר: ספר במדבר פותח בפרקים קצת "משעממים".  מספרים, שמות, שבטים ודגלים. למה? מדוע כל כך חשוב למנות בדיוק את מספר האנשים מגיל עשרים שנה ומעלה. מדוע כל כך חשוב לציין היכן כל שבט
היה ממוקם. נלך בעקבות פרשן הפשט הרשב"ם שהיה נכדו של רש"י.
המפקד כמו כל הפרקים בראשית הספר הם ההכנות לקראת כיבוש ארץ ישראל שהיה אמור להתרחש מיד בשנה השניה. אלמלא חטא  המרגלים היו נדרשים דור המדבר ביחד עם משה להילחם על הארץ ולנחול אותה. כחלק מההכנה לקרב יש צורך בסדר ובאירגון מדוייק. חשוב לדעת מיהו החלוץ ומיהו המאסף היכן הולך הארון וכמה צבא יש בכנפיים. מי אחראי על כל אגף וכן הלאה. לכן התורה מפרטת כל כך שמות ומספרים. ללמדך כי הארגון וההכנה נדרשים כדי שמהשימה תצליח. מעבר לכך לאחר שישנה התארגנות אנושית ראויה אפשר לפנות אל ה' ולבקש שיצליח את המהלך.

זהו האיזון הדק שבין חוויה ומחוייבות. בין תפילה ועשייה. בין השתדלות והסתמכות על הנס. התורה דורשת השתדלות ראויה של האדם ואז אם יש אמונה נכנס המימד הרוחני של "סיעת הדישמיא".

אנו בישיבה מנסים לאחוז תמיד בשתי הקצוות. מצד אחד לפנות עולם ערכי וחוויתי עשיר כדי להעמיק את הרגשות ואת התחושה הפנימית. מן הצד השני אנו משקיעים רבות בשגרות ובאירגון. שכולל את כל תהליך הלמידה, מבחנים, בגרויות יהיה מאורגן ומסודר ועל בסיס זה תוכל לחול הברכה