שאלה חינוכית: איך מתמודדים עם נוער שרוצה רק להינות ולכייף ואינו רוצה לשמוע על ערכים?
מול מסרים של ערכים וחשיבה קדימה שכלית מגיב הנער ב"עזוב אותי תן לחיות והינות...."
אפשרות ראשונה להגיב בעוצמה. למנוע את הנהנתנות ולהילחם בתרבות הזולה הבאה מבית המדרש המערבי, השם את האדם ואת הנוחות במרכז. הסכנה הגדולה שהעימות יביא לניתוק בין – דורי.
אפשרות שניה להשלים עם המצב ולתת לנוער את ההנאות ואת מה שהוא רוצה. להיות נחמד, ולקוות שמתי שהוא השכל יגבר. הסכנה שההרגל יהפך לטבע ולא נוכל לשנות את המצב.
התורה בפרשה מציאה אפשרות שלישית מיוחדת ומפתיעה.
בני ישראל עברו שנה עמוסה ומלאה בחוויות רוחניות: עשרת המכות, קריעת ים סוף, המעמד הגדול של מתן תורה, בניית המשכן וההכנות לקראת המסע אל עבר הארץ המובטחת. היעד הגדול הוא ארץ ישראל והוא מהווה את המימוש הגדול וחלום הדורות של עם ישראל. דווקא כעת כאשר יוצאים לדרך מתחיל העם להתלונן. מה הם רוצים? הםמתאווים לבשר. הם מתגעגעים לבשר שמן המן לא מספיק להם. משה נשבר. הנאות זה מה שאתם רוצים? משה מביא את מצוקתו אל הקב"ה: " מאין לי בשר לכל העם הזה..... ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג"
הקב"ה מראה למשה דרך שהיא הפוך על הפוך ויש בה מסר חינוכי שמלווה אותנו בישיבה.
מול העם הדורש הנאה כאן ועכשיו נעשים 2 מהלכים מיוחדים.
א. הבשר ניתן ובמנות גדושות – עד אשר יצא מאפכם. עד שאנשים ימאסו בבשר והתאווה החושנית תעלם.
ב. הקב"ה מצווה את משה להאציל מרוחו על 70 אנשים. מלבדם עוד שניים מתנבאים בתוך המחנה. כעת בין אוכלי הבשר מסתובבים כעת נביאים עם רוח גדולה. בין אוכלי הבשר ניתן לדבר על רוח ולרומם את האווירה.
כך אומר הקב"ה למשה רצונך להילחם בתאווה תן להם אבל תוסיף לתוכה תבלין של רוח גדולה. בסופו של דבר אנשים יראו את ההבדל שבין הנאה רגעית להנאה רוחנית.
במילים אחרות אומר לנו הקב"ה :לא תמיד נכון להילחם חזיתית מול החולשה. לעיתים שווה לזרום אתה ובמקביל לנסות להסית את הרוח למקום אחר. עימות חזיתי לא תמיד מניב את התוצאות הטובות לפעמים הוא שובר את הקשר.
משל למה הדבר דומה: לאדם שנקלע לזרמים בים שאינם מאפשרים לו לחזור ליבשה. אם ילחם יתכן וימות מאפיסת כוחות אך אם יזרום אל לב הים שם הזרם יותר חלש, אם לא ינתק את עצמו מהיעד הוא יוכל לאגף את הסחף ולהגיע לחוף מבטחים ממקום אחר.
בתחבולות תעשה לך חינוך.....
יהי רצון שנעשה ונצליח.