פרקי אבות פרק ג' משנה א'
הפרק פותח במשנה המפורסמת של עקביא בן מהללאל שאומר:  "הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עברה: 
דע מאין באת, ולאת אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
מאין באת? מטיפה סרוחה.
ולאן אתה הולך? למקום עפר, רימה ותולעה
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא"
עקביא רוצה שהאדם לא יחטא לכן הוא מדבר 3 דברים שיש לזכור: 
 א. נקודת המוצא של האדם היא משפל המדרגה. האדם נוצר מטיפת זרע סרוחה ודוחה. 
ב. נקודת הסיום של האדם היא:מעפר לוקחת ואל עפר תשוב.
במילים אחרות אל תזוח דעתך תחילתך טיפת זרע וסופך עפר ואפר.
הדבר השלישי של עקביא "ולפני מי אתה תיתן דין וחשבון" לכאורה שוב מדבר על העתיד אך מזווית שונה.
בעוד 2 האימרות הראושונות מקטינות את האדם וגורמות לו שלא תזוח דעתו באה האימרה השלישית ועושה את ההפך. היא מרוממת את האדם אל משפט לפני ה"מלך". אומר עקביא נכון שאתה קטן. נכון שסופך עפר אם בגבורות שבעים או שמונים שנה. אבל הצפיה ממך היא גדולה. לכן למרות קטנותך דע שהקב"ה מחשיב אותך וידון אותך בעצמו.
 2 סכנות עורבות לאדם ויכולות לגרום לו לסטות מקיום מצוות.
הראשונה היא התחושה שהאדם הוא נזר הבריאה ולו נתנה כתר מלכות.  יש באדם במיוחד בצעירותו תחושה של נצח. תחושה של התקדמות והשתכללות. מתוך כך ישנה יוהרה ותחושה שהאדם קובע את הכל. עקביא אומר דע כי תחילתך יצרים וטיפה סרוחה וסופך אינו מזהיר. גם אם תנסה להתנגד בסופו של דבר תהפך לעפר.כך שאינך נצחי וכל כבודך ואושרך ירד לטמיון.
מנגד אם אדם לא ירגיש גדול ושמצפים ממנו הוא לא יתקדם ולא יקח אחריות. העצלות והעצבות יהיו מנת חלקו. לכן אומרים לאדם. נכון שאתה קטן אבל הבורא רואה בך גדול וראוי ולכן הוא ישפוט אותך.
כך גם אמר שלמה בקהלת יא,ט "שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך במע בימי בחרותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט". אתה יכול לשמוח אך דע כי בסופו של דבר יש דין ויש דיין. אז אולי שתחשוב על מה שאתה עושה שוב. המסר הכול כך פשוט הנוקב ואמיתי של עקביא חדר למנהגי אבלות  והמשנה הזו נאמרת בהלוויות ביחד עם צידוק הדין. אפשר להוסיף נדבך על מה שכבר נאמר. עקביא אומר יש לכל דבר התחלה וסוף ואמצע. ההתחלה זו טיפה סרוחה הסוף זה מוות וחידלון אך לאמצע יש משמעות היות ויש דין ויש דיין ולכן במרחב החיים של האדם הפרטי צריך היום אדם כזה שיכול לעמוד למשפט ולהישאר נקי.
 רבי שמחה בונים מפשיסחה פיתח את הדואליות הזו למשפט חזק כל אדם צריך שיהיו לו 2 כיסים באחד צריך להיות כתוב ו"אנוכי עפר ואפר" ובשני "בשבילי נברא העולם". שפלות ורוממות רוח המשולבות ביחד הם הערובה ליראת חטא שאינה עצלות.